מה המוּסַר שניתן ללמוד ממכת הברד?

הכלי יקר מעורר השאלה לֶשֶם מה התורה היתה צריכה להסביר את הסיבה שבמכת הברד, מינים מסוימים לקו ואילו אחרים לא לקו, כפי שנאמר: 'וְהַפִּשְׁתָּ֥ה וְהַשְּׂעֹרָ֖ה נֻכָּ֑תָה כִּ֤י הַשְּׂעֹרָה֙ אָבִ֔יב וְהַפִּשְׁתָּ֖ה גִּבְעֹֽל. הַֽחִטָּ֥ה וְהַכֻּסֶּ֖מֶת לֹ֣א נֻכּ֑וּ כִּ֥י אֲפִילֹ֖ת הֵֽנָּה'.

התורה רצתה ללמדנו מסר חינוכי, מי עלול להיפגע מלשון הרע וכדומה, רק מי שבאישיות שלו הוא בבחינת ארז גבוה ובעל גזע קשה, שהרוח והברד עלולים להפילו או לשוברו. מי שבבחינת אזוב לא ייפגע מהרוח או מהברד, כשם שהמינים שהיו רכים וצעירים לא נפגעו ממכת הברד.

הרעיון הזה חוזר על עצמו בסיפור המובא בתלמוד (שקוראים בחוק לישראל פרשת בוא יום שלישי) ממסכת יבמות בסוגיות העוסקות בבעל שנפל למים שאין להם סוף, האם רשאים להעיד על אשתו שהיא אלמנה? כך מסוּפַּר שם: 'תניא אר"ג פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו? רבי עקיבא וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה. אמרתי לו בני מי העלך? אמר לי דף של ספינה נזדמן לי, וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי מכאן אמרו חכמים אם יבואו רשעים על אדם ינענע לו ראשו' (יבמות קכא א).

רואים מכאן שאחת הדרכים להתמודד עם הצרות והמציקים היא, להתכופף מול הקושי להמתין עד יעבור זעם ואז לחזור לחיים השגרתיים.